חודשיים וחצי

עוד מעט אני מתחיל פרק חדש בחיי , כזה שילווה אותי לכמה שנים , וכזה שיטביע בי חותם לכל החיים.
עוד חודשיים וחצי אני מתגייס, השוק של הגיוס עוד לא קרב , ואת האמת שאת כל סרטי "מה אם.." כבר הרצתי בראש לפני מספיק זמן .

מחשבות על השירות עדיין אין , הם עוד יציפו את הראש כמו סתימה בברז של המטבח, חלק במים זכים, והשאר מגעילים, מתובלים במעט פחדים וחששות. יש למה לצפות עם כך.

מה שמעסיק אותי כעת אלו דווקא חודשים וחצי שלפני , אני לא מתכוון לעבוד , זה לא ממש מושך אותי להרוויח עוד כמה שקלים בתמורה ל"חופש הגדול" האחרון כנראה בחיי. אז יוצא שאני בבית , חלק מהזמן עם חברים, ויתר הזמן - משוטט ברחבי הכלום. פה ספר , שם סרט, לא אטרקציה - אני צריך להציב מטרות , משהו ממשי שאפשר לעצב , כמו פלסטלינה אבל כזאת שמתקשה ותהיה מספיק חזקה כדי להישאר שם עד שתוגשם במלואה .

מצד שני חשבתי על להתנדב , אין לי בעיה ללמד , אבל אין מוסדות שייקחו אותי לכל כך מעט זמן. בכל זאת , לשבת בחוסר מעש יעביר אותי על דעתי. ידידה אמרה לי שאחרי הפסיכו אני צריך לחזור לשלב הינקות - לישון כל היום, לאכול, ולבהות בטלוויזיה תוך שיקום הערך העצמי שלי ומחיקת מילים פסיכומטריות מהראש . זה לא אני , ניסיתי , באמת - התקנתי משחק מחשב , זה מהסוג שמתמכרים אליו.. התחלתי וכלום , זה נראה לי כה מטומטם לבזבז על זה זמן .

לפחות מוזיקה לעולם לא תשעמם...