ראשיתו של האדם הוא הטבע הברברי בו שולט רק חוק אחד והוא הכוח. מי שהיה חזק שרד, מי שהיה חזק הביא צאצאים, מי שהיה חזק חיי בראש הפירמידה והכתיב הוא בעצמו את תת החוקים הנובעים מסמכות כוחו. עם זאת, במקביל התפתח כוח נוסף, לא רק זה הפיזי אלא זה השכלי שהקנה למחזיקו יתרון אחר והוא היכולת לנצל את הכוח שלהם באופן המרבי והנכון ביותר. כך התפתחו כלי ציד, נעשו תחבולות , התאגדו לכדי קבוצות למטרת מרידה והכוח שהיה גולמי תחילה , החל להתעצב ע"י המוח ולקבל פנים אחרות. אותם אנשים שהיה להם את היכולת להפיק יותר מהמעט שהיה ברשותם , היו גם אלו שהביאו לתחילתה של התרבות האנושית . אותה תרבות מרהיבה על כל גווניה הנכונים והמגוחכים.
תרבות היא בעצם פיצול של הכוח בחברה וכיוונו בתעלות שונות בתוך חברה אחת שבה ישנה הרמוניה ומימוש יכולתם של פרטיה בגבולות האפשר. התרבות המודרנית נגזרת ישירות מן הדתות המונותאיסטיות. במרכזן נמצאת הנצרות ששלטה על פני כדור הארץ במרות ואדיקות במשך 1500 שנה לערך. ערכים כמו צניעות ואדיבות הם ערכים מרכזיים בדת הנוצרית והיהודית , דבר שנטמע בחברה ובתרבות, לא בכדי, ומלווה אותנו עד היום.
בזמננו אנו מאידך , אנו רואים תהליך נוסף של שינוי בחברה. אפשר לראות את התהליך כחזרה דווקא לתרבות פגאנית , תרבות של אלילים.כוכבי התרבות מעורצים ומקבלים יחס ותדמית של קדושים. השורשים של שינוי זה נעוצים ראשית בירידת כוחה של הדת , כלי יעיל לשליטה- "פרוזאק להמונים". בלי הדת נטרפו כללי המשחק, אלא שערך נכון ויציב לא הצליח לאחוז באותו כוח רב ולתעל אותו לכדי תרבות בריאה. בו זמנית לירידת כוחה של הכנסייה בעולם וגדילה בתהליכי חילון נרחבים בקרב היהודים גם כן , תפס את המקום הכסף. ומה הוא אותו הכסף אם לא אותו כוח גולמי רק בשינוי אדרת?
תרבות הכסף היא התרבות שבה אנו חיים כיום , כסף מדבר , כסף הוא אינטרס , וכסף הוא שמנתב את החיים ואת המתים. אושר – משמעו כסף. הצלחה – משמעה כסף . חופש – כסף. אותם עמודים של חברה שיחד מהווים את תרבותה התמוטטו אולי מהר מדי ונבנו ברשלנות ע"י בעלי אינטרס ותאווה חייתית – הם שהפכו את הכסף למנת חלקו היחידה של האדם. כוח שאין בו בינה , וגם זו שפוגשת בו, מתעוותרת למפגש עם כוח כה עצום שיכול להזיז הרים , לשלוט באלפי אנשים ואף להשמיד את העולם כולו מספר לא מבוטל של פעמים.
אהרון ברק , אחד מבכירי המשפטנים הישראלים , נשיא בית המשפט העליון בדימוס קבע אמרה שנחקקה באוזני רבים: "אופייה של חברה נאורה נבחן באופן שבו היא מתייחסת לאסיריה". חברה נאורה כמובן נשפטת על פי הדרך בה היא מחזיקה אסירים וכמה זכויות ממומשות בה, אך שוב התרבות "הנאורה" לא יכולה להיפשט על פי קריטריון צר זה. אני רואה את מידת הנאורות של חברה על פני סקאלה שכזו : בצידה האחד " עד כמה הפריטים בחברה דורשים כבוד" ובצידה השני "עד כמה הפריטים מכבדים מרצונם הפרטי". כך , חברה שבה כולם דורשים כבוד , אם כביטוי ליצר קדמון של עוצמה וכוח ואם כדרך להשיג מעמד חברתי היא חברה נחותה , בה שולטת יד האלימות וכבוד מתוך כפיה . מהצד השני עומדת חברה בה הפרט לא דורש או רוצה בכבוד , אלא שאחרים מכבדים אותו ונותנים לו כבוד מתך היותו חבר בקבוצה וכן על סמך מעשיו. במצב זה הכוח שמצוי בחברה מחולק עד כמה שיותר באופן שיוויוני.
אז איך תתערער תרבות הכסף ? אני מאמין בשתי דרכים אפשריות . האחת היא התמוטטות מתוך חוסר יכולת לאגד את החברה כולה ביריעה שקצרה מלהכיל. במקרה של אסון פורס מז'ור , לא יהיה אלא תרבות שבה לנייר ירוק אין יותר משמעות , והכוח יתחלק מחדש בחברה. האופציה השניה היא שהתרבות עצמה תביא לקריסתה , המלחמה בכללי התרבות עצמה יכלו אותה ואת יכולתה להתמודד ולהחזיק חברה אחת משותפת.
עד אז , יהיה עלינו לשחק על פי כללי המשחק העכשווים, ולצפות שנזכה לחיות בתרבות בה נרצה לתת כבוד ולא נדרוש אותו מאחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה