כשאני מנסה להבין את עצמי ואת ההעולם שסביבי , הקשר ביני ובין החברה תמיד מעלה את אותן השאלות .
למה החברה מגדירה מהי הצלחה ?
מאיזו סיבה ישנו אדם מצליח ומהצד השני אדם שנחשב לכישלון ?
הצלחה משמעותה אושר. זהו המסר הראשון שאנו מקבלים מהחברה . בגלל שהמטרה הראשית של חיינו (האמת?!) היא אושר, החברה "עוזרת" לנו מרגע לידתנו ואומרת לנו מהרגע שבו אנו נולדים כיצד להגיע לאותה המטרה .
אז מיהו אדם מצליח בחברה המערבית ?
אדם מצליח הוא אדם שיש ברשותו כסף , הוא נשוי, יש לו שניים -שלושה ילדים , הוא למד באוניברסיטה והוא חיי בבית מרווח . זהו האדיאל.
אני טוען שההצלחה הזו והאושר הזה שניהם אשליה . החברה שלנו נבנתה במשך הזמן . היא מבוססת על העבודה והפעולות של הפריטים החיים בה ובמרכזה עומדת הכלכלה . כדי שהחברה תמשיך להתקיים , הפריטים שבה חייבים לנקוט פעולות וליצור יחסי גומלין בינהם . אחרת, החברה כחברה תגיעה לקיצה והפריטים שבה יפרדו והאדם יהיה יחיד.
החברה יוצרת מבנה שבו יש כוח . היא מסדרת האת הפריטים שבה כך שהם יהפכו אחד בעל כוח עבודה גדול , דבר שנותן לפריטים שבה מספיק ביטחון כדי לחיות ולשרוד.
לכן, כדי לשמור על המבנה הזה , החברה יצרה את ה"אדיאל" . האדיאל מניע את הפריטים שבחברה להיות יותר אפקטיבים למען כלל החברה וגם יוצר לחץ חברתי שיופעל על החלק שבחברה שיוצא כנג האידיאל .
ה"אדם של העבודה " הוא המנוע של החברה ואושרו הוא לא אמיתי ואפילו לא מספק. אושרו הוא שקר.
אושר אמיתי הוא אינו דגם אידיאלי מעוצב מראש. למרות שהחברה מנסה להכניס בכוח את הפרטים שבה לתוך מסגרת רק כדי לשרוד , היא הופכת את הפרט ללא יותר מעבד פשוט .
אני לא יודע עדיין כיצד ניתן ליישב את האדם והחברה יחד , אני אפילו לא יודע אם "אוש" הוא באמת המטרה הראשית . בדבר אחד אני בטוח , האדם חייב לחיות את אמת שלו, ואם הוא רואה בתיחזוק החברה דבר עליון - שיראה באדיאל כאמת מוחלטת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה