האוטובוס השביעי

זה האוטובוס השישי שחולף על פני מבלי לעצור. חלק מהנהגים הרימו את ידיהם בזמן שכל יושבי התחנה קמו לקראת העצירה המיוחלת. האחרים כבר רגילים לכמות האנשים המהבילים מחום שהאוטובוס לא יכול לשאת ופשוט חולפים על פני התחנה במסלול המהיר. התחנה מנותקת מכל כניצבת בעולם אחר זולת הכביש שכל נוסעיו דוהרים בו מבלי להביט לצדדים. 

אישה אחת מדליקה סיגריה. על עיניה עדשות שמש גדולות הנאבקות להסתיר את העיניים הקמורות ועורה הרך מדמעות. חייל שעומד לצידי אוחז בטלפון הסלולארי שלו ומנסה להסביר לאישה שבעולם האחר מדוע הוא יאחר "אני מסביר לך שכבר שישה אוטובוסים עברו ואף אחד מהם לא עצר".

אני מתחיל לכעוס על כל אותם האנשים מהתחנות הקודמות שאינם מתחשבים באלה שעומדים בתחנות המאוחרות יותר ולא שומרים להם מקום. ואולי עלי לכעוס דווקא על הנהגים, בעיקר על אלה שלא מראים אפילו שאכפת להם ופשוט ממשיכים, כאילו אינם יודעים שאוטובוסים נוספים חלפו על פנינו והחליטו שלא לעצור.

האישה עם משקפי השמש הגדולות משליכה את בדל הסיגריה שלה ארצה ונעמדת. שמלה שחורה מנוקדת פרחים לבנים נדבקת לזיעה שעל גופה. היא פונה לחייל "תוכל להחזיק לי רגע את התיק," אמרה והוסיפה בחיוך "האוטובוס הבא יעצור". החייל לופת בתיק הבד שצבעו היה ככל הנראה תכלת אך התכהה מהפיח ומהחיים בכלל. הוא נראה קצת מגוחך עם הנשק, תיק הטרול לגבו ותיק הבד התלוי על זרועו. 

הרמזור בצומת החליף את צבעו לירוק והתיר לנהגים לחרוך את המשך הכביש. האישה הסירה את משקפי השמש שלה ועיניה נגלו אדומות וצורבות. בלי להביט לצדדים או לאחור, ירדה אל הכביש  שנשא אותה הלאה אך במעט.